צילום = תקשורת + מפגש + הכרות

פעמים רבות חווית המפגש חשובה לי יותר מהתוצאה הצילומית.

“It is more important to click with people than to click the shutter” – Alfred Eisenstaedt

מארג'ונה רועה העיזים הקשוח למדתי שגם שתיקה היא סוג של תקשורת ומפגש. לפעמים רק השהייה המשותפת מספרת יותר.

הקליק על המצלמה הוא רק סוף התהליך. הקליק שמפעיל את תריס המצלמה אומנם מיצר את התמונה ובורא את הסיפור עבור הצופה במגזין או בהרצאה אך עבורי הוא רק שלב בתהליך הצילום. כן, צילום הוא לא רק "הרגע המכריע", חלקיק שניה שתועד לנצח, צילום הוא כלי ביטוי ומתווך מפגש עם מקומות ואנשים. אני אדם די ביישן וללא התשוקה לצלם לא הייתי מעז לנקוש על דלתות ברחוב או פותח שיחה עם אנשים זרים. מאחורי כל תמונה יש סיפור על מפגש.

מוכרת התפוזים ביוון בכלל לא רצה להצטלם אבל אחרי ש"עבדתי " אצלה בבאסטה ומכרתי לא רע היא ביקשה מזכרת.

זיכרון זה לא הצד החזק שלי. לא פעם קורה שאני צופה בסרט ורק לפני הסוף אני נזכר שכבר ראיתי אותו...... אבל פורטרטים שצלמתי צרובים עמוק בנשמה. גם אחרי עשרות

שנים אני זוכר את המפגש, האדם, הסביבה והריחות.

נים אני זוכר את המפגש, האדם, הסביבה והריחות.

לאישה ברעלה יש מסעדה (מצוינת) על הנילוס דרומית לקהיר. שלושה דגים אכלתי עד שבכלל התיחסה אלי....

תהליך הצילום מורכב משני חלקים: חוויה ותוצאה. לפני העידן הדיגיטלי ההפרש בין שני החלקים היה ניכר, לקח זמן עד שפיתחנו את סרט הצילום וראינו את התוצרים הצילומים.

עבורי, חלק החוויה, זמן המפגש עם נשוא הצילום שלי, השיח, התקשורת וההכרות משמעותיים פעמים רבות יותר מאשר התמונות המודפסות.

במחנה פליטים טיבטים שבהימלאיה ניסיתי לתקשר עם הגברת גו בעזרת צעיר מקומי שהתנדב לתרגם אבל רק לאחר שעברנו לתקשורת ישירה בשפת הידיים היא השתחררה ופרצה בצחוק מתגלגל.