הרצאות אתנוגרפיות
מסע בין טקסי אש ופולחני אור בארץ ובעולם
חוויה סוחפת שנמשכת הרבה אחרי שהדליקו את האורות..!
האש, אלמנט מעורר אקסטזה, מסעיר ומלהיט. המאמינים מדליקים נרות, נושאים לפידים ומבעירים מדורות לגרוש שדים או פרסום נסים.
בהרצאה נחגוג בלהבת נרות החנוכה במאה שערים דרך אפר הסגפנים בהודו והסיגר המאגי של כוהנות הדת בגוואטמלה, ועד ליום המתים במקסיקו ולאש הקדושה היורדת מהשמים ללפיד בירושלים.
מהו תפקיד האור? האש? הלהבה? מה בין חנוכה היהודי לטקסי האור בעולם?
מסע מרגש בין חגיגות אש ואור בתרבויות שונות בעולם – 60 דקות של הנאה צרובה.
בואו חושך לגרש מסביב לעולם – הראל סטנטון, חוקר תרבויות דרך עדשת מצלמתו, פגש אנשי סוד ויצר יחסי אמון עם הקהילות השונות. אינטימיות זו אפשרה לו להנציח רגעים של אקסטזה דתית והתרוממות רוח המתועדים בצילומים מרהיבים ובהרצאה מרתקת.
קהל יעד להרצאה:
אנשים סקרנים ואוהבי פולחנים וטקסים המתענינים בתרבות עולמית וטקסים שמאנים.
ההרצאה מתאימה גם למסיבת חנוכה, הרמת כוסית לעובדים, קיבוצים, ארגונים, מוסדות, בתי כנסת, בתי ספר, קתדראות, ימי עיון, חוגי בית ועוד…
הפעילות מתאימה גם לקהל הטרוגני ורב גילאי.
העניקו לקהל שלכם חוויה מדליקה ומרתקת לחנוכה.
מוזמנים לקרוא בכתבות של הראל לחנוכה:
לכתבה של הראל על טקסי אש ואור בעולם YNET
כתבה של הראל ב YNET – הדלקת חנוכיות וטיש בישיבות
לראיון ברדיו 103 עם יהודית גריסרו
תמונות ונושאים שבהרצאה. הקליקו על התמונות.
האש הקדושה הנדלקת בעצמה, כנסיית הקבר, ירושלים
מאות צליינים מגיעים במיוחד לטקס האש הקדושה המתקיים בכל שנה, בשבת שלפני חג הפסחא, בקבר ישו שבכנסיית הקבר בירושלים.
הפטריארך היווני נעמד מול דלתות ההיכל ומסירים מעליו את גלימתו המפוארת. הוא לוקח שתי אבוקות כבויות ונכנס לקפלה הזעירה. בדממה המשתררת אפשר לשמוע אותו מתפלל. לאחר כעשר דקות מתרחש הנס הגדול: האבוקות נדלקות מעצמן מאש היורדת מהשמים.
בקהל אוחזת אקסטזה. כולם צורחים בשמחה, פעמונים מצלצלים בקול. הפטריארך מעביר את האש הקדושה לשני השליחים הרשמיים, אחד ארמני והשני יווני, מהם נדלקת האש מאדם לאדם ובתוך שניות מתמלאת הכנסייה האפלולית באלפי נרות. המאמינים נדחקים בכדי להדליק את הנרות והשוטרים, אחוזי אמוק, רצים עם מטפים לכבות את הנרות (וכך מלבד נס האש הקדושה מתרחש בכל שנה נס נוסף - העובדה שאיש לא נפגע בעת הטקס).
הפטריארך היווני נעמד מול דלתות ההיכל ומסירים מעליו את גלימתו המפוארת. הוא לוקח שתי אבוקות כבויות ונכנס לקפלה הזעירה. בדממה המשתררת אפשר לשמוע אותו מתפלל. לאחר כעשר דקות מתרחש הנס הגדול: האבוקות נדלקות מעצמן מאש היורדת מהשמים.
בקהל אוחזת אקסטזה. כולם צורחים בשמחה, פעמונים מצלצלים בקול. הפטריארך מעביר את האש הקדושה לשני השליחים הרשמיים, אחד ארמני והשני יווני, מהם נדלקת האש מאדם לאדם ובתוך שניות מתמלאת הכנסייה האפלולית באלפי נרות. המאמינים נדחקים בכדי להדליק את הנרות והשוטרים, אחוזי אמוק, רצים עם מטפים לכבות את הנרות (וכך מלבד נס האש הקדושה מתרחש בכל שנה נס נוסף - העובדה שאיש לא נפגע בעת הטקס).
טקס האש האתיופי
האש, אלמנט מעורר אקסטאזה, מסעיר ומלהיט, תפקיד מרכזי בפולחן של דתות שונות. המאמינים מדליקים נרות בתוך מקומות פולחן, נושאים לפידים בתהלוכות או מבעירים מדורות לגרוש שדים או פרסום ניסים.
הבזקים
המילה photography משמעותה רישום באור. אור הוא המכחול של הצלם וחג החנוכה הוא ההזדמנות שלנו לצייר עם המצלמה. אז בואו נשתמש ב"מכחול האור" ונצבע את החג בפריימים מוארים וחיוביים, שמבליטים את הטוב שבנו.
הילולת הרשב"י, לג בעומר במירון
עשרות אלפים מתקבצים באולמות הקבר וברחבה הצפופה שמסביב.
בחצר מנגנת תזמורת כליזמרים עם שירים המשבחים את הצדיק. רמקולים זועקים שירה: "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי".
כצלם מיומן, יכולתי לזהות את הפוטנציאל לפריים טוב. חיכיתי והתבוננתי סביב, אולי מתוך כל הלבוש השחור יפרוץ משהו החוצה. התמקמתי במקום מעט גבוה והצטרפתי לתפילה הכללית, רק שאני בקשתי בתפילתי להתרחשות שתיתן קונטרסט לגוון השחור. לשמחתי, תפילתי נענתה, פתאום אני מזהה זוג ידים בלבן מתרוממות. במהירות כיוונתי את המצלמה ותפסתי את הרגע המכריע.
חשוב לי לציין, שאני לא כזה צדיק.... ברוב המקרים אני מתפלל ולא קורה כלום....... אבל בשביל חמשת האחוזים שכן מתקבל פריים שווה לעשות את כל הדרך...
בחצר מנגנת תזמורת כליזמרים עם שירים המשבחים את הצדיק. רמקולים זועקים שירה: "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי".
כצלם מיומן, יכולתי לזהות את הפוטנציאל לפריים טוב. חיכיתי והתבוננתי סביב, אולי מתוך כל הלבוש השחור יפרוץ משהו החוצה. התמקמתי במקום מעט גבוה והצטרפתי לתפילה הכללית, רק שאני בקשתי בתפילתי להתרחשות שתיתן קונטרסט לגוון השחור. לשמחתי, תפילתי נענתה, פתאום אני מזהה זוג ידים בלבן מתרוממות. במהירות כיוונתי את המצלמה ותפסתי את הרגע המכריע.
חשוב לי לציין, שאני לא כזה צדיק.... ברוב המקרים אני מתפלל ולא קורה כלום....... אבל בשביל חמשת האחוזים שכן מתקבל פריים שווה לעשות את כל הדרך...
טיש חנוכה
טיש - שולחן ביידיש.
בראשית ימי החסידות נהוג היה שבערב שבת או חג, לאחר סיום הארוחה בביתם הלכו החסידים לבית הרבה להסב על שולחנו, לאכול שיירים, לשמוע ספורים ולשיר שירים.
בחסידיות הגדולות הפך הטיש לאירוע המוני. מציבים את ה"פראנצ'ס" – טריבונות על גלגלים, פיגומי צינורות עליהם לוחות עץ בצורת האות ח' למול שולחן הרבי.
הזקנים והחשובים יושבים משני צידי השולחן. הרבי מחלק שיירים סמליים ועקרו של הטיש הם שירים וניגונים יחודים לחסידות.
חסידי בעלז מכל העולם מגיעים להיכל שבשכונת רוממה בירושלים להדלקת נרות חנוכה בידי האדמור. אלפי חסידים לבושים ב"בצ'קה" (מעיל שחור ארוך) ובכובע הקטיפה האופייני לחסידות. כשמתקרב הרבה נשמעות הקריאות שה שה וכולם משתתקים.
האדמור מברך על הנרות. "אמן" אדיר בוקע מאלפי גרונות. אחרי הברכה והדרשה מגיעה החלק החביב: שירה חסידית. לכל אחד מימי החנוכה יש להם רפרטואר שירה ייחודי.
בסיום מצטופפים ליד הרבה מנסים לקבל ברכה או שקל סמלי לדמי חנוכה מבורכים.
בראשית ימי החסידות נהוג היה שבערב שבת או חג, לאחר סיום הארוחה בביתם הלכו החסידים לבית הרבה להסב על שולחנו, לאכול שיירים, לשמוע ספורים ולשיר שירים.
בחסידיות הגדולות הפך הטיש לאירוע המוני. מציבים את ה"פראנצ'ס" – טריבונות על גלגלים, פיגומי צינורות עליהם לוחות עץ בצורת האות ח' למול שולחן הרבי.
הזקנים והחשובים יושבים משני צידי השולחן. הרבי מחלק שיירים סמליים ועקרו של הטיש הם שירים וניגונים יחודים לחסידות.
חסידי בעלז מכל העולם מגיעים להיכל שבשכונת רוממה בירושלים להדלקת נרות חנוכה בידי האדמור. אלפי חסידים לבושים ב"בצ'קה" (מעיל שחור ארוך) ובכובע הקטיפה האופייני לחסידות. כשמתקרב הרבה נשמעות הקריאות שה שה וכולם משתתקים.
האדמור מברך על הנרות. "אמן" אדיר בוקע מאלפי גרונות. אחרי הברכה והדרשה מגיעה החלק החביב: שירה חסידית. לכל אחד מימי החנוכה יש להם רפרטואר שירה ייחודי.
בסיום מצטופפים ליד הרבה מנסים לקבל ברכה או שקל סמלי לדמי חנוכה מבורכים.
פולחן עישון הסיגרים לקדוש משימון, גואטמלה
הקדוש משימון (Maximon) הוא גלגול של אל המין והפריון של בני המאיה בגואטמלה. האגדה מספרת שכיוון שהקדוש בעל את נשות הכפרים, בעוד בעליהן עובדים בשדות, הוא נענש בכריתת רגליו.
העובדה שהוא נמוך קומה אינה מפריעה לו לאהוב את מנעמי החיים. הפולחן סביבו הוא עליז ושמח, שכן בטקסים לכבודו המאמינים מדליקים נרות, מביאים מנחות של כסף, סיגרים ובקבוקי ויסקי כדי שמשימון ישבח את התוצרת החקלאית, יברך את ילדיהם וייתן שפע כלכלי. מגדילות ועושות הנשים היושבות בצוותא ומעשנות סיגרים משובחים, וכל המרבה בעשן - הרי הוא משובח...
העובדה שהוא נמוך קומה אינה מפריעה לו לאהוב את מנעמי החיים. הפולחן סביבו הוא עליז ושמח, שכן בטקסים לכבודו המאמינים מדליקים נרות, מביאים מנחות של כסף, סיגרים ובקבוקי ויסקי כדי שמשימון ישבח את התוצרת החקלאית, יברך את ילדיהם וייתן שפע כלכלי. מגדילות ועושות הנשים היושבות בצוותא ומעשנות סיגרים משובחים, וכל המרבה בעשן - הרי הוא משובח...
פולחן עישון הסיגרים לקדוש משימון, גואטמלה
בין הנרות מתנהל טקס פרטי של גירוש שדים. השמאנית שותה את הוויסקי שקודש ע"י הקדוש משימון ו...... יורקת אותו על המטופלת. האחרונה כולה בתנועת התמסרות ביודעה כמה כוח מאגי יש באלכוהול שזכה בברכת משימון.
הדלקת חנוכיות במרחב הציבורי
החנוכייה נועדה לבשר על הנס. בירושלים, למרות הקור העז והגשם של דצמבר, מקפידים על מנהג זה, ומניחים את החנוכיות בחוץ. לכן יצרו הפחחים הירושלמים מתקן מיוחד ל-9 נרות, ובו שתי ארובות אוורור. יש המאלתרים ולוקחים אקווריום ישן. ביהדות היום מתחיל בערב בחושך ואח"כ בוקר ואור, תמיד מחשכה גדולה לאורה, מצרה להצלה, מאבל ליום טוב, מגלות לגאולה...
המצווה הראשונה שבני ישראל מקבלים ביציאת מצריים היא ההבדלה בין האור לחושך
האור המקובל על היהודי במושגי הזמן הוא אור הלבנה כלומר : לא אור ישיר של השמש אלא רק ההשתקפות של השמש.
במשלי המלך שלמה כלומר האדם משול לנר הקצוב בזמן והתורה משולה לאור של אינסוף.
מסורת יהודית היא הדלקת נרות שבת . בשבת יש מצב של אור גנוז הממלא את האדם לאחר שבוע עמוס של עשייה כדוגמת סיפור הבריאה .
המצווה הראשונה שבני ישראל מקבלים ביציאת מצריים היא ההבדלה בין האור לחושך
האור המקובל על היהודי במושגי הזמן הוא אור הלבנה כלומר : לא אור ישיר של השמש אלא רק ההשתקפות של השמש.
במשלי המלך שלמה כלומר האדם משול לנר הקצוב בזמן והתורה משולה לאור של אינסוף.
מסורת יהודית היא הדלקת נרות שבת . בשבת יש מצב של אור גנוז הממלא את האדם לאחר שבוע עמוס של עשייה כדוגמת סיפור הבריאה .
תפילת שחרית בהיללת ל"ג בעומר במירון
אור של מזל
בצילום כמו בחיים צריך מזל.
רצה הגורל וקרן השמש היורדת מגג כניסיית הקבר "בחרה" בין כל האנשים הלבושים שחור, ליפול על האישה היחידה שכסותה לבנה.
היה זה אינסטינקט של רגע, להסתובב לאחור, להפנות גב לטקס המתנהל לפני ולהביט לאחור. אינסטינקט בריא משולב בנסיון שהביא לרגע המכריע ביצירת התמונה הזאת. תמונה שייתה על הגלוריה בפרסום תערוכה שהצגתי בארה"ב בנושא פולחן ואמונה.
רצה הגורל וקרן השמש היורדת מגג כניסיית הקבר "בחרה" בין כל האנשים הלבושים שחור, ליפול על האישה היחידה שכסותה לבנה.
היה זה אינסטינקט של רגע, להסתובב לאחור, להפנות גב לטקס המתנהל לפני ולהביט לאחור. אינסטינקט בריא משולב בנסיון שהביא לרגע המכריע ביצירת התמונה הזאת. תמונה שייתה על הגלוריה בפרסום תערוכה שהצגתי בארה"ב בנושא פולחן ואמונה.
הכמיהה לאור
נר לי נר לי דקיק
הדלקת נר: האש מסמלת את הטהור המסלק את החושך והאפלה מחיינו. להבת הנר העולה השמימה לוקחת איתה את תפילות המאמנים.
מקל קטורת על רקע עולת רגל
הקטרת קטורת: בפולחנים רבים עשן הקטורת יוצר אווירה מיסטית. גם העשן, כמו להבת הנר, משמש כ"חברת שליחות" לתפילות ובקשות המאמינים מהעולם הגשמי למטה, אל העולמות העליונים שבהם יושבים כוחות האל.
פסטיבל מידברן
האח הקטן של ה Burning man האמריקאי. האור מהווה מוטיב חשוב בעיצוב הלבוש ביום ובתפאורת המסיבות בלילה.
פסטיבל מידברן
תיבת נוח הענקית כמו מיצגים נוספים נשרפים בימים האחרונים של המידברן.
יש ויכוח גדול בכל שנה בין המצדדים בשריפה כאלמנט המזכיר לנו שהכל בר חלוף ואל לנו להאחז בדבר, לבין שומרי האקולוגיה החוששים מזיהום הסביבה.
יש ויכוח גדול בכל שנה בין המצדדים בשריפה כאלמנט המזכיר לנו שהכל בר חלוף ואל לנו להאחז בדבר, לבין שומרי האקולוגיה החוששים מזיהום הסביבה.
פסטיבל הקומבמלה, הודו
את הסגפנים (סדהו) השייכים למסדר ה"נאגה באבא" שבהודו, פגשתי בליל ירח מלא בקור של אפס מעלות. במשך הלילה הצטופפו אלפי הסגפנים העירומים אחוזי אקסטזה בגדות הנהר. כאשר עלה הבוקר ומצאתי עצמי לבוש יחידי בין אלפי גברים עירומים, כבר לא היה ברור מי נורמלי ומי לא בסיטואציה.....
היה זה בטבילה הגדולה של פסטיבל קומבמלה שנערך בעיר אלהבאד שבהודו. היתה זאת הקומבמלה הגדולה בהסטוריה והכינוס הדתי הגדול בעולם, לפי ספר השיאים של גיניס - כ-110 מיליון איש (!) שבאו לטבול בנהרות הקדושים. הסגפנים הללו אינם רואים עצמם כחלק מהעולם החומרי ולכן אין להם כל רכוש. אפילו לא בגדים... הם מסתובבים עירומים כביום היוולדם שרק אפר -תוצר של האש הקדושה (אחת מארבעת האלמנטים: אדמה מים אש ואוויר) עוטף את גופם.
היה זה בטבילה הגדולה של פסטיבל קומבמלה שנערך בעיר אלהבאד שבהודו. היתה זאת הקומבמלה הגדולה בהסטוריה והכינוס הדתי הגדול בעולם, לפי ספר השיאים של גיניס - כ-110 מיליון איש (!) שבאו לטבול בנהרות הקדושים. הסגפנים הללו אינם רואים עצמם כחלק מהעולם החומרי ולכן אין להם כל רכוש. אפילו לא בגדים... הם מסתובבים עירומים כביום היוולדם שרק אפר -תוצר של האש הקדושה (אחת מארבעת האלמנטים: אדמה מים אש ואוויר) עוטף את גופם.
סגפן בפסטיבל הקומבמלה, הודו
מתוך אמונה בקדושת האש ובנגזרת של האש - האפר, מורח הפקיר ממסדר הנאגא באבות את גופו באפר הקדוש. הוא רואה את עצמו מחוץ לעולם החומרי ולכן מסתובב ערום כביום הוולדו שאפר המדורה משמש כסות לגופו.
קומבמלה, הודו
המוני הסגפנים חוזרים למאהלם לאחר שטבלו במיים הקדושים.
קומבמלה, הודו
מאה ועשרה מיליון עולי רגל.... סוף סוף הרגשתי את הביטוי התנכי: כחול אשר על שפת הים.
המבט
טקס שבת האור, אחד הטקסים העוצמתיים בפולחן הנצרות האורתודוקסי. מתוך המון הגברים המביטים לכל עבר מביטה הנזירה, עולת הרגל מבט ישיר אל זה היושב במרומים.
מאירים את הלילה בטקס האור האתיופי
ראשונים צועדים הקוואסים (שומרים) עם תרבוש לראשם והמטה הכבד בידיהם. נערות הקהילה לבושות שמלות, אוחזות נרות צהובים ארוכים. הן שרות ורוקדות, מלוות בתופי הקבארו שצלילם מהדהד בסמטאות. הארכיבישוף ונזיר שמסוכך עליו בשמשייה צבעונית, מובילים את התהלוכה המקיפה את הקפלה הקדושה של כנסיית הקבר. אלפי נרות מאירים את הלילה ותפילה עמוקה עולה השמימה.
צליניות בתפילה ומנוחה
"כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן"
טיש חנוכה, חסידות בעלז, ירושלים
מסה אדירה של חסידים באים בכל שמונת ימי החנוכה להדליק נרות עם אדמורם. לכל אחד מימי החג יש להם שירים מיוחדים.
אור
בארכיטקטורה, כמו בצילום יש שימוש באלמנט האור כדי ליצר אוירה. בכנסיית הקבר ידעו בדיוק היכן למקם את החלון כדי שיכניס קרן אור לאולם החשוך והקר - אלמנט הבא להדגיש את אפסות האדם אל מול האל.
טקסי אש לגרוש החושך והקור - קוויבק, קנדה
חגי האש האירופיים נחוגו פעמיים בשנה, בקיץ ובחורף, בסמיכות ליום הקצר וליום הארוך בשנה. חג האש העיקרי היה בתחילת הקיץ או באמצעו, בסביבות 21 ביוני, אז נמצאת השמש בשיא "כוחה", וממנו ואילך היא הולכת ו"נחלשת". חג האש השני נחוג בחורף, לקראת 21 בדצמבר, היום הקצר ביותר בשנה, שבו השמש בשיא "חולשתה", בערך במקביל לחג המולד ולחנוכה.
ההסבר הנפוץ לקיום חגי האש הוא שהקדמונים, אשר היו מודאגים מ"היחלשות" השמש, ניסו לעזור לה באמצעים מאגיים. אנתרופולוגים מכנים את הטכניקה הזו בשם "מאגיה הומיאופתית", מאגיה המבוססת על דמיון בין דברים. לפי עיקרון זה, הדלקת אש על פני האדמה תוביל להדלקת אש בשמים, כלומר - חידוש כוחה של השמש. לפעמים ליוו את המדורה גלגלי קש בוערים, שסימלו את תנועתה המעגלית של השמש ונועדו לחזק אותה.
אש נגד כוחות השחור
במקרה או שלא במקרה, גם ל"ג בעומר שלנו חל בראשית הקיץ. בתקופה זו של השנה, בין תחילת מאי לסוף יוני, נדלקו מדורות רבות בכל רחבי אירופה, מאירלנד במערב ועד רוסיה במזרח, מספרד ומיוון בדרום ועד לסקנדינביה בצפון.
כמו אצלנו, גם המדורות הפגאניות ניצבו במקום אסטרטגי, בדרך כלל בראש גבעה. האמונה גרסה שככל שהאש גבוהה יותר ונראית למרחק רב יותר, כך יהיה היבול מבורך יותר, והברכה תשתרע עד המקום הרחוק ביותר שבו רואים את המדורה. היו שהאמינו כי הכיוון של עשן המדורה מצביע על כיוון הברכה, שדות החיטה למשל. אחרים האמינו שהעברת עדרי הבקר והצאן בתוך ענן העשן או בין שני מוקדי להבות תחסן את בעלי החיים מפני מחלות וכישופים, מנהג שהיה מקובל באירלנד, למשל, עד תחילת המאה הזו.
ייתכן שמקור האמונה הזו בימים שבהם הגנה האש על אנשי המערות מפגיעתן של חיות טרף. מכל מקום, ברבות השנים הלכה והתחזקה האמונה כי לאש עצמה - אולי בשל טבעה הכפול, מחממת ומגינה אך גם הורסת ומכלה - יש כוחות הגנה מפני האופל. בשוודיה האמינו כי הבערת מדורה מרחיקה את הטרולים ואת הרוחות הרעות, שיוצאים מבטן האדמה ונחשבים פעילים במיוחד בעונה זו של השנה. בנורווגיה האמינו שליל אמצע הקיץ הוא לילן של המכשפות, הטסות בשמים לחג משלהן, ליל ואלפורגיס, הנערך על הר בלוקסברג (Blocksberg) שבגרמניה. במקביל רווחה בדנמרק האמונה שהמכשפות טסות להר הקנפלד, הלא הוא הר הגעש הקלה (Hekla) שבאיסלנד. עד היום רווח בשפות סקנדינביות הביטוי "לך להקנפלד", במשמעות של "לך לעזאזל".
ההסבר הנפוץ לקיום חגי האש הוא שהקדמונים, אשר היו מודאגים מ"היחלשות" השמש, ניסו לעזור לה באמצעים מאגיים. אנתרופולוגים מכנים את הטכניקה הזו בשם "מאגיה הומיאופתית", מאגיה המבוססת על דמיון בין דברים. לפי עיקרון זה, הדלקת אש על פני האדמה תוביל להדלקת אש בשמים, כלומר - חידוש כוחה של השמש. לפעמים ליוו את המדורה גלגלי קש בוערים, שסימלו את תנועתה המעגלית של השמש ונועדו לחזק אותה.
אש נגד כוחות השחור
במקרה או שלא במקרה, גם ל"ג בעומר שלנו חל בראשית הקיץ. בתקופה זו של השנה, בין תחילת מאי לסוף יוני, נדלקו מדורות רבות בכל רחבי אירופה, מאירלנד במערב ועד רוסיה במזרח, מספרד ומיוון בדרום ועד לסקנדינביה בצפון.
כמו אצלנו, גם המדורות הפגאניות ניצבו במקום אסטרטגי, בדרך כלל בראש גבעה. האמונה גרסה שככל שהאש גבוהה יותר ונראית למרחק רב יותר, כך יהיה היבול מבורך יותר, והברכה תשתרע עד המקום הרחוק ביותר שבו רואים את המדורה. היו שהאמינו כי הכיוון של עשן המדורה מצביע על כיוון הברכה, שדות החיטה למשל. אחרים האמינו שהעברת עדרי הבקר והצאן בתוך ענן העשן או בין שני מוקדי להבות תחסן את בעלי החיים מפני מחלות וכישופים, מנהג שהיה מקובל באירלנד, למשל, עד תחילת המאה הזו.
ייתכן שמקור האמונה הזו בימים שבהם הגנה האש על אנשי המערות מפגיעתן של חיות טרף. מכל מקום, ברבות השנים הלכה והתחזקה האמונה כי לאש עצמה - אולי בשל טבעה הכפול, מחממת ומגינה אך גם הורסת ומכלה - יש כוחות הגנה מפני האופל. בשוודיה האמינו כי הבערת מדורה מרחיקה את הטרולים ואת הרוחות הרעות, שיוצאים מבטן האדמה ונחשבים פעילים במיוחד בעונה זו של השנה. בנורווגיה האמינו שליל אמצע הקיץ הוא לילן של המכשפות, הטסות בשמים לחג משלהן, ליל ואלפורגיס, הנערך על הר בלוקסברג (Blocksberg) שבגרמניה. במקביל רווחה בדנמרק האמונה שהמכשפות טסות להר הקנפלד, הלא הוא הר הגעש הקלה (Hekla) שבאיסלנד. עד היום רווח בשפות סקנדינביות הביטוי "לך להקנפלד", במשמעות של "לך לעזאזל".